על כדורגל, חברות וכלכלה: רועי רוסטמי על הדינמיקה בקבוצת הכדורגל מהשכונה ואיך היא משקפת את השוק

השעה היא שמונה בערב, יום שלישי. אורות הפלורסנט של המגרש הסינתטי בשכונה שוברים את החשכה, ועל הדשא מתרוצצות דמויות מוכרות. אלה לא שחקנים מקצועיים שרצים אחרי חוזה של מיליונים; אלה חברים מהשכונה, בני 35 ומעלה, שחלקם גדלו יחד מאז ימי בית הספר היסודי. ביניהם נמצא גם רועי רוסטמי, סוחר פיננסי עם ניסיון של למעלה מ-15 שנים בשוק ההון. עבור רוב האנשים, משחק הכדורגל השבועי הוא דרך לשחרר קיטור, לשמור על כושר ולהרגיש שוב צעירים. עבור רוסטמי, המגרש הוא מיקרוקוסמוס, מעבדה חיה שבה התיאוריות המורכבות של הכלכלה, הפסיכולוגיה של השוק ודינמיקה של צוותים מתעוררות לחיים. כאן, בין מסירה לחילוץ כדור, בין צעקת עידוד לוויכוח על נבדל, הוא רואה את עקרונות היסוד המניעים את שוקי ההון העולמיים. הדינמיקה בקבוצת הכדורגל החובבנית שלו היא מראה מדויקת, לעיתים מצחיקה ולעיתים כואבת, של הכוחות הפועלים בוול סטריט.

רועי רוסטמי, שגדל בראשון לציון למשפחה תימנית שורשית, למד על תחרות ומשמעת הרבה לפני שנכנס לעולם הפיננסים. בגיל 10 הוא כבר היה על מזרן הג'ודו, ובנחישות ועבודה קשה הגיע לתואר סגן אלוף ישראל לנוער. המשמעת הזו, היכולת ליפול ולקום, וההבנה שתחרות אישית חייבת להיות מגובה באסטרטגיה, המשיכו איתו גם לשירותו הצבאי בחיל הים, שם שירת בספינות טילים וסיים את בית הספר למפקדים. הפיקוד על אנשים בים, בסביבה מבודדת ותחת לחץ, לימד אותו על ניהול צוות, קבלת החלטות מהירות והחשיבות של אמון הדדי – שיעורים שערכם לא יסולא בפז, בין אם אתה מנווט ספינת טילים במים סוערים ובין אם אתה מנווט תיק השקעות בשוק תנודתי. החיבור הזה בין העולם הפיזי והמנטלי, בין אומנויות לחימה כמו ג'ודו וג'יוג'יטסו לבין האסטרטגיה הפיננסית, הוא שמקנה לרועי רוסטמי פרספקטיבה ייחודית על המגרש ועל השוק.

הקבוצה כתיק השקעות: הקצאת נכסים וניהול סיכונים

כאשר רועי רוסטמי מסתכל על 11 השחקנים שעולים למגרש, הוא לא רואה רק חברים. הוא רואה פורטפוליו, תיק השקעות אנושי. לכל "נכס" – כל שחקן – יש פרופיל סיכון ותשואה משלו. יש את החלוץ המהיר והמוכשר, שמסוגל להבקיע שער מכלום. הוא "מניית צמיחה" קלאסית: פוטנציאל התשואה שלו אדיר, אבל הוא גם תנודתי. לפעמים הוא יחמיץ ממטר, יאבד כדורים וישאיר את הקבוצה חשופה מאחור. ההחלטה להסתמך עליו היא הימור מחושב. מנגד, יש את הבלם הוותיק והיציב. הוא לא יבקיע שערים מרהיבים, אבל הוא כמעט אף פעם לא עושה טעויות. הוא "אג"ח ממשלתי" – סולידי, אמין, משעמם, אבל חיוני ליציבות התיק.

"ניהול קבוצת כדורגל שכונתית", מסביר רוסטמי, "הוא שיעור מאלף בהקצאת נכסים. יש לך משאבים מוגבלים – 22 רגליים, רמת כושר גופני משתנה, ו-90 דקות. המטרה שלך היא למקסם את התשואה, כלומר לנצח, תוך ניהול הסיכונים, כלומר לא לספוג שערים. אתה צריך לאזן בין ההגנה להתקפה. אם תשים את כל השחקנים המהירים והטכניים שלך בחוד, אולי תבקיע הרבה, אבל כל התקפת נגד של היריב תהפוך לגול. זה כמו לבנות תיק השקעות רק ממניות טכנולוגיה תנודתיות. ביום טוב אתה מרוויח 50%, אבל ביום רע אתה נמחק. מצד שני, אם תשחק רק הגנתי, עם כל השחקנים האיטיים והיציבים מאחור, אולי לא תספוג, אבל גם בחיים לא תבקיע. זה כמו להשקיע את כל הכסף שלך בפיקדון בנקאי – בטוח, אבל לא תגיע רחוק".

הדינמיקה הזו באה לידי ביטוי בכל החלטה על המגרש. האם לשלוח את המגן השמאלי קדימה כדי לתמוך בהתקפה, תוך סיכון שיישאר חור בהגנה? זו החלטה זהה לשאלה האם למנף השקעה כדי להגדיל את התשואה הפוטנציאלית, תוך הגדלת הסיכון להפסד. האם להחליף שחקן עייף בשחקן רענן אך פחות מנוסה? זו דילמה של ניהול סיכונים קלאסית. על המגרש, כמו בשוק, אין תשובות נכונות במאה אחוז. הכל עניין של הערכת הסתברויות, הבנת הסביבה המשתנה וקבלת החלטה תחת לחץ.

פסיכולוגיה של ההמון: הסנטימנט שמניע את המשחק ואת השוק

אחד התחומים המרתקים ביותר בכלכלה המודרנית הוא כלכלה התנהגותית, החוקרת כיצד גורמים פסיכולוגיים משפיעים על החלטות כלכליות. השוק, כך למדנו, אינו רציונלי לחלוטין. הוא מונע על ידי פחד ותאוות בצע, על ידי אופוריה ופאניקה. כל מי שרוצה להבין את המושג "סנטימנט השוק" צריך פשוט לעמוד ליד רועי רוסטמי במשך 90 דקות של כדורגל.

כשהקבוצה מבקיעה גול, האנרגיה משתנה. פתאום כולם רצים מהר יותר, המסירות מדויקות יותר, הביטחון בשמיים. זוהי "שוק שורי" (Bull Market) במלוא הדרו. האופטימיות מזינה את עצמה, והשחקנים מוכנים לקחת יותר סיכונים, לנסות מהלכים יצירתיים. לעומת זאת, כאשר הקבוצה סופגת גול, במיוחד אם הוא מגיע מטעות טיפשית, האווירה הופכת קודרת. הראשים מורכנים, מתחילות האשמות הדדיות, והמשחק הופך להיות מסורבל ומפוחד. זהו "שוק דובי" (Bear Market) קלאסי. הפסימיות מדבקת, וכולם מתחילים לשחק "על בטוח", מפחדים לעשות טעות נוספת, מה שרק מחמיר את המצב.

רועי רוסטמי, שמעריץ את ג'ו רוגן על יכולתו לפרק נושאים מורכבים ולדבר בפתיחות על המצב האנושי, רואה קו ישיר בין הדינמיקה הזו לבין התנהגות המשקיעים. "בשוק ההון", הוא אומר, "כולם מנסים לפענח את הצעדים של הפדרל ריזרב. כל מילה של היו"ר ג'רום פאוול מנותחת עד דק, כי היא משפיעה על הסנטימנט. אמירה 'יונית' יכולה לשלוח את השווקים למעלה, ואמירה 'ניצית' יכולה לגרום למכירת חיסול. על המגרש, ה'פד' שלנו הוא הקפטן, או השחקן הכי קולני. אם הוא צועק 'קדימה, ללחוץ!', כולם מרגישים ביטחון ורצים קדימה. אם הוא מתחיל לקלל ולהאשים, הפאניקה מתפשטת. השחקנים מתחילים למכור את ה'פוזיציות' שלהם – כלומר, מפסיקים לרוץ, לא מבקשים את הכדור, ומשחקים אחורה. בשני המקרים, התגובה הרגשית, ולא ניתוח רציונלי של המצב, היא זו שמכתיבה את הפעולות".

הניסיון שלו כמפקד בחיל הים לימד אותו שניהול הסנטימנט הזה הוא קריטי. "בספינה, כמו בקבוצה, אתה לא יכול להרשות לעצמך פאניקה. אתה חייב לשדר קור רוח, גם כשהכל נראה אבוד. התפקיד שלך כמנהיג הוא להיות העוגן הרציונלי כשהרגשות סביבך גואים. אותו דבר בהשקעות. היכולת לא להיסחף אחרי האופוריה של השוק ולא להיכנע לפאניקה בירידות היא מה שמבדיל בין משקיע מצליח לבין מי שקונה בשיא ומוכר בשפל".

אמון, תקשורת והיתרון של "מידע פנים"

קבוצת הכדורגל של רועי רוסטמי מורכבת מחברים מהשכונה. זהו לא אוסף של שכירי חרב, אלא קבוצה אורגנית המבוססת על שנים של היכרות, חוויות משותפות ואמון. היתרון הזה, שלעיתים קרובות מתעלמים ממנו, הוא נכס אסטרטגי אדיר, המקביל למה שבעולם העסקים מכונה "הון חברתי".

כאשר רועי מוסר כדור, הוא לא צריך להרים את הראש כדי לראות איפה החבר שלו נמצא. הוא יודע. הוא יודע מה המהירות שלו, איזו רגל הוא מעדיף, ואיך הוא אוהב לקבל את הכדור. זוהי רמה של תיאום שקבוצות מקצועיות עובדות עליה שנים. זהו סוג של "מידע פנים" לגיטימי. הידיעה הזו, האמון המובנה הזה, מאפשרים קבלת החלטות מהירה יותר וביצוע יעיל יותר. זהו ההבדל בין חברה עם תרבות ארגונית מגובשת, שבה המחלקות עובדות בסנכרון, לבין תאגיד מסורבל שבו יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה.

"בשוק ההון, אמון הוא הכל", מסביר רוסטמי. "אתה משקיע בחברה כי אתה מאמין בהנהלה שלה. אתה קונה נייר ערך כי אתה סומך על המערכת הפיננסית שתכבד את החוזה. על המגרש זה אותו דבר. אני מוסר את הכדור לחבר שלי בעיניים עצומות כי אני סומך עליו שהוא יהיה שם ושהוא ידע מה לעשות איתו. אם האמון הזה נסדק, הכל מתחיל להתפרק. שחקנים מתחילים 'לכדרר' יותר מדי, לא מוסרים, מנסים לעשות הכל לבד. זה כמו שוק שבו אף אחד לא סומך על אף אחד – הנזילות יורדת, עסקאות לא יוצאות לפועל והמערכת קורסת".

התקשורת היא נדבך נוסף. על המגרש, התקשורת היא לעיתים קרובות לא מילולית – קריצת עין, תנועת יד, הבנה הדדית. אבל כשהיא כן מילולית, היא חייבת להיות ברורה, קצרה ויעילה. "זוז שמאלה!", "שמור על השחקן שלך!", "אני מאחוריך!". חוסר תקשורת מוביל לאי הבנות, לאיבודי כדור ולשערים. באופן דומה, שקיפות ותקשורת ברורה הן קריטיות בשווקים הפיננסיים. חברה שמפרסמת דוחות לא ברורים, או בנק מרכזי שמדבר בשפה מעורפלת, יוצרים חוסר ודאות. וחוסר ודאות הוא האויב הגדול ביותר של המשקיע.

אסטרטגיה גלובלית: מהמגרש השכונתי למלחמת הסחר

אף משחק אינו דומה לקודמו. לפני כל משחק, הקבוצה מנסה לגבש אסטרטגיה המבוססת על היכרותה עם היריבה. "הם מהירים באגפים, אז נצופף את המשחק במרכז", או "השוער שלהם חלש בבעיטות מרחוק, אז צריך לבעוט יותר". זוהי תוכנית המשחק, האסטרטגיה הראשונית. אך מרגע שהמשחק מתחיל, התוכנית הזו נזרקת לפח. המציאות דינמית, היריב מפתיע, שחקן נפצע. היכולת להסתגל, לשנות טקטיקה תוך כדי תנועה, היא המפתח לניצחון.

רועי רוסטמי רואה בכך מטאפורה מושלמת לעולם הכלכלי המודרני. "אתה יכול לבנות את המודל הכלכלי המושלם, את תוכנית ההשקעות המבריקה ביותר, אבל אז מגיע 'ברבור שחור' – מגפה עולמית, מלחמה, משבר פיננסי – וכל ההנחות שלך קורסות. היכולת להגיב למציאות המשתנה היא מה שמפריד בין המצליחים לשאר".

התובנה הזו מתרחבת מהמגרש המקומי לזירה הגלובלית. רוסטמי, שסיים תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת בן גוריון ותואר שני במנהל עסקים עם התמחות במימון באוניברסיטת תל אביב, עוקב בעניין אחר השינויים הטקטוניים בכלכלה העולמית. "במשך עשורים", הוא אומר, "כולם שיחקו לפי חוקים מסוימים. סין הייתה 'בית החרושת של העולם'. היא התבססה על יכולת ייצור המונית וזולה. זו הייתה האסטרטגיה שלה. וזה עבד, היא הפכה לכלכלה השנייה בגודלה בעולם. אבל אז כללי המשחק השתנו. פתאום, יכולת הייצור הפכה פחות חשובה מהיכולת הטכנולוגית. מחשוב קוונטי ובינה מלאכותית (AI) הפכו להיות המנועים החדשים של הכלכלה. ארה"ב, עם ענקיות הטכנולוגיה שלה, שינתה את האסטרטגיה והשאירה את סין מאחור בתחומים האלה".

הדינמיקה הזו דומה לקבוצת כדורגל שהתבססה תמיד על כוח פיזי ומשחק הגנתי, ופתאום נתקלת בקבוצה עם שחקנים קטנים, מהירים וטכניים שפשוט מתמסרים סביבה. האסטרטגיה הישנה כבר לא עובדת. "ועכשיו אנחנו רואים את התגובה", ממשיך רוסטמי. "סין מבינה שהיא חייבת להסתגל, והיא עושה זאת באגרסיביות. פעם כל סיני חלם על BMW. היום, המכוניות החשמליות הסיניות מציפות את אירופה. הן שינו את כללי המשחק בשוק הרכב, ומאזן הסחר השתנה לחלוטין. זו מלחמת סחר, לא רק עם ארה"ב, אלא גם עם אירופה שמתחילה להבין את האיום. זה כמו משחק כדורגל שבו קבוצה אחת פתאום מתחילה להשתמש בטקטיקה חדשה לגמרי, והקבוצה השנייה חייבת להגיב מהר, אחרת היא תובס".

שיעורים מהדשא לקומת המסחר

החיבור בין העולמות השונים בחייו של רועי רוסטמי – הג'ודו, הצבא, הלימודים האקדמיים, והאהבה לכלבים ולטבע (שהתעצמה אחרי טיול ספארי בדרום אפריקה) – מתנקז בסופו של דבר לתפיסת עולם אחת. על המגרש, כמו במסחר, אי אפשר להצליח לבד. אתה תלוי באנשים סביבך. המשמעת של הג'ודוקא, שמלמדת אותך לקום אחרי שנפלת, היא אותה משמעת שנדרשת מסוחר כדי להתמודד עם הפסד ולדבוק באסטרטגיה שלו. היכולת לפקד על צוות בספינת טילים, תחת לחץ, היא אותה יכולת נדרשת כדי לנהל תיק השקעות בשוק תנודתי.

הכדורגל השכונתי הוא תזכורת שבועית לעקרונות האלה. הוא מלמד על חשיבותה של חברות, על הערך של אמון, ועל העובדה שבסופו של דבר, הכלכלה, כמו הכדורגל, היא משחק אנושי. הוא מונע על ידי רגשות, מושפע מיחסים אישיים, ומוכרע על ידי היכולת לעבוד יחד למען מטרה משותפת. וכשריקת הסיום נשמעת, וכולם הולכים יחד לשתות בירה, רוסטמי יודע שהשיעורים שלמד על הדשא יהדהדו למחרת בבוקר, כשישב מול מסכי המסחר. כי בסופו של דבר, בין אם אתה מנסה להכניס כדור לרשת או לקנות מניה במחיר הנכון, המטרה היא להבין את המשחק, לנהל את הסיכונים, ובעיקר – לסמוך על הצוות שלך.

תוכן זה אינו מהווה המלצה משום סוג אלא נכתב לצרכי לימוד בלבד.